המון מטופלים לאחר שבץ שסיימו את שלבי השיקום במסגרת מוסדית אינם פעילים גופנית.

במהלך השיקום המוסדי, פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק מגיעים למיצוי לאחר 3 עד 6 חודשים לאחר השבץ-הדגש בשלב זה הוא שיפור והחזרה של תפקוד הניידות, שיווי משקל וחזרה לתפקוד היומיומי. בשלב זה עבודה על מרכיב הכושר האירובי פחותה.

ארגון הלב האמריקאי וארגון השבץ האמריקאי ממליצים על פעילות גופנית ותרגילים למטופלים לאחר שבץ לאורך כל שלבי ההחלמה. יש חשיבות רבה לכתיבת מרשם לפעילות גופנית אצל מטופלים לאחר שבץ, יש להתחשב בתחלואה נלווית שמאפיינת רבים מהם. כדוגמת-מחלות לב, מחלות פרקים ותסמונות מטבוליות.

בנוסף יש להתחשב בהשפעה של תרופות שונות המטפלות בתחלואות אלו על השפעת האימון ובניית ההתקדמות בתוכנית האימון.

כשכותבים את המרשם לפעילות גופנית יש לקחת בחשבון שהמטרה הראשית למטופל לאחר שבץ היא החזרת היכולת להשתתפות בפעילות היומיומית.

כחלק מהאסטרטגיות ליצירת שיפור גבוה יותר בתפקוד היומיומי ומניעת אירוע נוסף על המרשם לפעילות גופנית צריך לכלול ביצוע הדרגתי של תרגילים אירוביים, נוירומוסקולרים וחיזוק שרירי.

על מנת לחזור לפעילות או תפקוד קודם שרלוונטי עבור המטופל - כמו עבודה, תחביב, הרגל - תכנית האימונים והתרגול צריכים להיות ספציפיים לקידום המטופל לעבר מטרה זו.

קיימים יתרונות רבים לאימוני התנגדות למטופלים לאחר שבץ ביניהם:

• ירידה בחרדה

• שיפור איכות החיים

• שיפור בחוזק השריר, כוח והליכה

• שיפור ברמת הריכוז ומהירות עיבוד המידע במהלך משימות

• הגדלת המסוגלות העצמית בביצוע פעילויות כמו הליכה ועלייה במדרגות

• למרות היתרונות הברורים של פעילות גופנית מספר מוגבל מאוד של מטופלים לאחר שבץ מקבלים את ההנחיות והתמיכה להגדלת ההשתתפת בפעילות גופנית ולקיחת חלק בפעילויות יומיומיות.

קצת על פעילות גופנית ומניעה של שבץ מוחי:

גברים ונשים שפעילים גופנית מפחיתים בכ-25%-30% את הסיכוי שלהם לשבץ בהשוואה לכאלו שאינם פעילים.

כל סוג של פעילות גופנית מועילה.

המלצות ארגון הבריאות העולמי מדברות על כ-150 דק' שבועיות של פעילות גופנית בעצימות קלה בינונית.

קיימים מחקרים וסקירות שמראים שההשפעות החיוביות של פעילות גופנית למניעת שבץ זהות כשמשווים בין

פעילות גופנית בעצימות בינונית לפעילות גופנית בעצימות גבוהה.

פעילות גופנית בכל רמה שהיא תפחית את הסיכוי לשבץ.